
אני רואה הכל באור שחור
זה ממש דומה לחושך
מגשש דרכי במסדרון
לרוחב ולאורך
אני נשבע לך יקירתי
זה כמעט חסר שליטה
וכבר הרבה זמן לא פרחתי
אולי אני בשנת שמיטה
אז איך אתן לך מהצוף
אם אני רק עלי כותרת
יש גבעולים יפים בחוץ
בכל גינה אחרת
אבל את בוחרת להשקות אותי
באמונה עיוורת
גם כשאני כולי קוצים
את רואה בי ורד
פרח שלי
ואת חיבקת ושוב נדקרת וזה כאב ואז חזרת
כי הדמעות של יום ראשון קצת התייבשו עד יום שבת
ואת סולחת לי מהר הרבה לפני שזה עובר
אולי זה כוח ההרגל אולי כואב להיזכר
כואב יותר להתבגר לראות שכלל לא השתנתי
נשארתי הילד הזה עם כאב בחזה הכועס העייף הפתטי
עם יצר של הרס עצמי והרגל מגונה לכבות את כל מה שבוער בי
נלחם בעצמי בדמיון בכל יום ומפסיד בכבוד בקרבות שהמצאתי ואת
רואה את הנשמה שלי מקילומטר
יודעת מה שלומי גם כשעונה בסדר
את רואה לי את הגשם בעיניים
אפשר להסתיר הכל אבל לא את השמיים
וכשמעונן אצלי אז אצלך יורד מבול
זה לא הגשם הראשון של התסכול
הנשמה רוצה טיפול שלושים שנה היא בבלבול
אומרים שיש רופא חכם בחו"ל רק תרים צלצול
והוא שומע
אז איך אתן לך מהצוף
אם אני רק עלי כותרת
יש גבעולים יפים בחוץ
בכל גינה אחרת
אבל את בוחרת להשקות אותי
באמונה עיוורת
גם כשאני כולי קוצים
את רואה בי ורד
פרח שלי